הכּוֹל הִתנַהֵל לפי התוֹכנית; אפילוּ מֶזֶג האֲוויר הֵאיר פָּנים (היה נָעים), והחתוּנה המַלכוּתית של הנָסיך ויליאם, הנֶכֶד של המַלכָּה אֶליזַבֶּת, ושל בְּחירת לִבּוֹ קֵייט מִידלטוֹן הָפכָה ליוֹם חג בִּבּריטניה. לוֹנדוֹן הייתה עיר שְׂמֵחָה, עיר של שְׂמָלוֹת מְפוֹאָרוֹת וּפשוּטוֹת, כּוֹבָעים מכּל הסוּגים, תִלבּוֹשוֹת סַסגוֹניוֹת (בּכל הצְבָעים). הכִּרכָּרוֹת המַלכוּתיות היְשָנוֹת, מִשמְרוֹת הכָּבוֹד של בּית המְלוּכָה וההֲמוֹנים שמילאוּ את הרחוֹבוֹת – כּל אלה הם מַחֲזוֹת (תְמוּנוֹת) שלא יִישָכחוּ בִּמְהֵרָה, ויִיכָּנסו לָאַלבּוֹם של בּית המלוּכה הבּריטי. יוֹם לְאַחַר החתוּנה, הֵחֵלוּ החיים לַחֲזוֹר לְמַסלוּלם (לְמַצָבָם הרָגיל), והבּריטים היוּ עֲסוּקים בַּשאלה לְאָן יֵיצאוּ בּני הזוּג המלכוּתי הצעיר, הדוּכָּס והדוּכָּסית מִקֵיימבּרידג', לְבַלוֹת את יֶרַח הדְבַש.

הידיעה מתוך "שער למתחיל"- שבועון חדשות בעברית קלה
עריכה ופיקוח : האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך
המו"ל: ידיעות שורות בע"מ